שלום, אני בן 21 וחצי.. עם 2 אחים בינהם אחות קטנה בת 12 וחצי.
זה יישמע אולי קצת מפגר אבל זה המצב.
היום. שכבתי במיטה שלי כשלפתע אחותי הקטנה נכנסה לחדרי וזרקה עליי משהו לפנים.
אני לא התרגשתי.. היא ישר ברחה, פשוט לקחתי לה את הפלאפון שלה ואמרתי לה שתבוא ותבקש סליחה, אך היא רק צעקה "אמא הוא לא מחזיר לא את הפלאפון" אמי, בלי לשמוע מה קרה ישר גוננה עליה. ואיימה עליי להרביץ לי עם תרוד (כף גדולה מברזל לתבשילים), אמנם זה מעורבב בנימה של צחוק והיא האמא הכי טובה ואוהבת שיש ואני חייב לה את החיים שלי שלא תחשבו לרגע משהו בכיוון אחר.. אני רוצה תשובה אובייקטיבית בקשר לסיטואציה הזאת. היא התחילה להרביץ לי עם התרוד(בכללי אני בחור חזק מאוד) מכות חלשות בלי לשמוע בכלל מה שאחותי עשתה למרות שאני אומר לה בואי תקשיבי מה היא עשתה, וגם כעבור דקה של איומים והעלאה בעוצמה של החבטות כשאני מסביר שאני לא יחזיר את הפלאפון ואומר לה להרגע ותוך כדי מתעצבן גם, עד שזה הגיע למצב שזרקתי את התרוד מהחלון, אבא שלי גם עלה למעלה, היא קראה לו אבל בדיוק הוא נאלץ ללכת לעבודה.
אחרי שהיא ביקשה ממני מיליון פעם את הפלאפון ואני גם התחלתי לענות בנימה של זלזול ואמרתי לה 'עופי מהחדר' כמה פעמים היא גם ירקה עליי ואמרה שאני צריך להתבייש שאני הולך לשיעורי תורה וככה אני מתנהג.
בסוף היא חטפה לי את הארנק מהחדר ואמרה שאין בעיה אני לא אקבל את הארנק עד שאחזיר את הפלאפון. אני איימתי שגם אני יקח לה דברים וישבור דברים בבית(לשבור פעולה שכמובן לא הייתי עושה) אך בסוף התאפסתי ובינתיים הארנק אצלה.
המקום שממנו באתי הוא לא להכנע לאחותי הקטנה והמפונקת שתמיד יעמדו לצידה ככה אני רואה את זה שלפחות דבר כזה צריך למגר ובטח ובטח לא ללכת לצידה.
אני כותב את זה וכואב לי מאוד, שדברים כאלה קורים, סליחה אם הארכתי סתם גם פשוט רציתי שתבינו מה קרה פחות או יותר ולא על קצה המזלג.
ארצה לדעת בכללי מה אתם חושבים מה צריך לתקן גם בי, אני חושב שאני בכללי צודק, אבל הייתי רוצה לבדוק את עצמי בכל זאת ולשמוע דעה אובייקטיבית.

לפני מספר שבועות בתי התעוררה בלילה מחלום מפחיד בו היא חלמה שיש לה סרטן ומאז יש לה פחדים מהמוות היא נוהגת לבדוק את הלב שלה כדי לוודא שהוא דופק. אחות של חמותי חולה בסרטן וייתכן שהיא שמעה אותה מדברת על זה. אני הסברתי לה שהיום הרפואה מתקדמת והיום לא מתים ממחלות כמו פעם. ניסיתי להרגיע אותה ולהגיד לה שמחשבה רעה באה שתנסה לחשוב על משהו שמח. אמרתי לה גם לא להלחץ מזה שהיא בודקת שהלב דופק. אמרתי לה ברור שהוא דופק אבל אם מדי פעם את רוצה לבדוק לרגע זה בסדר. אני רוצה גם לציין שאח שלה התגייס לצה"ל בחודש מרץ לתפקיד קרבי (אינני יודעת אם זה קשור). מה עושים איך מרגיעים?

היי אני סובלת מחרדות ולוקחת כבר חצי שנה אסטו...תמיד לפני ואחרי המחזור היו לי חרדות וחזרו לי התסמינים ופתאום גם לא בסמוך למחזור יש לי לחצים בחזה(ליד הלב+ וכאבים ביד שמאל וזה מאוד מדאיג.אציין שגם מאז שהתחילו החרדות יש לי תקתוקים באוזן שלא מפסיקים..אשמח לשמוע ייעוץ

שלום רב,
ייתכן שהטיפול התרופתי לא מספיק וכדאי ללוות אותו בטיפול פסיכולוגי.
מחקרים מצביעים על כך ששילוב של טיפול פסיכולוגי ותרופתי נמצא יעיל ביותר לחרדה.
טיפול התנהגותי קוגניטיבי משולב ביופידבק אצל המטפלת מיכל רינון יוכל לסייע מאד בהפחתת התופעות שאת מתארת.
בברכה, ענבל חזקיה

הבנתי של בכל סוג של הפרעה נפשית ניתן לטפל באמצעות מיינדפולנס. קראתי על שיטת הטיפול הזאת ואני מאד מאמינה בדרך שלה, אבל לפני שאפנה לקבל טיפול, רציתי לדעת באילו מקרים לא ניתןו לטפל באמצעות מיינדפולנס?

שלום רב,
מיינדפולנס היא טכניקה של טיפול, שיכולה להיות אכן יעילה במגוון של בעיות וקשיים נפשיים. אולם, השיקול האם להשתמש במיינדפולנס או לא תלוי גם בחומרת הבעיה. במצב פסיכוטי למשל, או במצב של טראומה קשה וכד' שיטה זו אינה מומלצת כיוון שההתמקדות פנימה ברגשות יכולה להזיק ואף להיות הרסנית. לכן, בטרם בוחרים בשיטת טיפול מסויימת כדאי לעבור הערכה אצל המטפל האם שיטת הטיפול אכן מתאימה לסוג הבעיה ולחומרתה.
בברכה, ענבל חזקיה

שלום אני בן 30 מאובחן כסכיזופרן אני לא עובד לא פוגש אנשים סובל מחרדה חברתית גדולה ולא יודע על מה אנשים מדברים ניסיתי טיפול אצל פרופ בפסיכולוגיה ואצל nlpיסט ולא עזר אני מטופל באקספליון זריקה איזה טיפול פסיכולוגי מומלץ עבורי? ועל מי אתם ממליצים שהוא הכי חזק בתחום?

שלום רב,
אצלנו הפסיכולוגית סנדרין ברנר עושה טיפולים נהדרים עם אנשים שסובלים מסכיזופרניה ומסייעת להם להתמודד גם עם בעיות שלא קשורות ישירות למחלה, כפי שאתה מתאר. כדאי לך לפנות לשיחת ייעוץ עימה.
בברכה, ענבל חזקיה

היי

אני בת 22 והבנתי שאני נחשבת בחורה עצבנית עם פתיל קצר. שמעתי את זה מהמון אנשים קרובים, חברים, משפחה ולצערי גם בני זוג. אני נמצאת במערכת יחסים רומנטית עם בן זוג קבוע והוא כל הזמן אומר שאי אפשר לדבר איתי כי אני מתחממת ומתעצבנת מאד מהר. מערכות יחסים קודמות שלי הסתיימו מאותה סיבה, שבן הזוג לא יכל להסתדר עם העצבנות שלי.

בסך הכל אני עובדת ולומדת והחיים שלי די שיגרתיים. אני לא מצליחה לשלוט בכעס. שמתי לב לזה. לא קיבלתי אף פעם טיפול פסיכולוגי ואני רוצה לדעת אם יש פתרונות שיכולים לעזור לי להרגע, לא להתעצבן וללמוד לשלוט על הכעס. אתם יכולים לעזור?

שלום לך,
טיפול פסיכולוגי בהחלט יכול לעזור גם בהיותו מקום שמאפשר לפרוק את הכעסים והתסכולים בדיבור במקום בטוח (ולא בהוצאת העצבים על האנשים הקרובים לך) וגם בלימוד טכניקות וכלים לניהול כעסים ולשליטה בויסות ובביטוי הרגשי.
פני לפגישת ייעוץ על מנת להתאים לך את הטיפול הנכון ביותר.
בברכה, ענבל חזקיה

אני לקראת סיום התואר ברפואה ונמצא בהמון לחץ ,לאחרונה יש לי דקירות בחזה והרגשת כובד.בצעתי את כל הבדיקות [בדיקת דם אקו לב במאמץ ואקג]וכולן תקינות.
אבל ההרגשות האלו עדין מכבידות עלי,האם יכול להיות שהכל נובע מלחץ?
תופעה נוספת שצצה אצלי כאשר אני מעביר הרצאה אני מרגיש שבאיזה שלב נדמר לי האויר ואני חייב לשבת ולהתחיל לדבר לאט .
מה קורה לי?

שלום לך,
בוודאי שתופעות כאלה יכולות לנבוע מחרדה, לחץ , מתח נפשי גבוה.
טיפול התנהגותי קוגניטיבי, עם או בלי ביופידבק יכול מאד לסייע, גם לפחד מקהל.
בברכה, ענבל חזקיה

כעת אני בטיפול יום כבר כמה חודשים
למעשה יש לי בעיות מילדות ואף לפני 20 שנה עברתי משבר קשה
רק לפני 3 שנים הגשתי תביעה וקיבלתי 10% נכות פסיכיאטרית בגלל ירידה קוגניטיבית בעיקר הנלווית למחלת הפיברומיאלגיה , והפרעת אישיות קלה.
מכיוון שיש לי עוד בעיות בריאותיות אני מקבלת קצבה חלקית 74% לצמיתות, ועכשיו רוצה להעלות אחוזים רפואיים על נושא פסיכיאטרי, ואי כושר גם לצמיתות.
---
הרופאה כתבה מכתב. אני מבקשת לדעת מה ההבדל בין סימנים קליניים לבין סימנים אוביקטיבים וסוביקטיבים וכו', ובעיקר מתוך הבעיות הבאות, בקיצור- אם יש לכם עצה כיצד לנהוג בוועדה ועל מה לשים את הדגש כדי להיכנס לקטגוריה של סימנים קליניים וכו'. --- למשל- הנושא שאני מגרדת וחופרת בפצעים, עושה קרחות, מכורה לאוכל, הבית מלוכלך כי אין לי אנרגיה לנקות, הזנחה, ירידה בריכוז ובזיכרון ואיטיות, לא מרגישה את עצמי, מפרשת לא נכון מצבים חברתיים, קשיים באינטימיות ומין (אני מעל גיל 50 וחיה לבד), רגישות לאור ולרעש, נדודי שינה וסיוטים, קושי להגיע בזמן. חרדה ומחשבות חוזרות על אסונות- (הורי נרדפו ע"י הנאצים), דיכאון בגלל כאבים כרוניים,
----
תודה

אני בת 12 ונימאס לי כול הזמן אימא מחריכה אותי להיות במעמד הכי גבוה מי כולם לילמוד טוב ועוד... אבל כשאני מסבירה לה שקשה לי גם נפשית וגם פיזית לילמוד היא אומרת שאני סתם עצלנית ואז אים אני רוצה ליקנות אוכל היא אומרת תילמדי ואז תיקני ואני לא יכולה יותר אים כול הלחץ הזה מש קשה לי איתה היא אף פעם לא מבינה אותי חושבת שאני סתם עצלנית אנחנו כול החיים רבנו ביגלל שטויות אכשיו אבא שלי ניפרד מימנה ואני איתה ונימאס פשוט אני לא יכולה להמשיך ככה אני חייבת עזרה זואת רק אחת הבעיות שלי איתה ....

שלום לאורה,
דברי עם אמא והציעי לה לגשת לפגישת ייעוץ אצלנו. נסי לפנות אליה לא בטענה שהיא מציקה לך, אלא מהמקום שבו אתן לא מסתדרות ושאת רוצה להסתדר איתה יותר טוב. אני מאמינה שזה גם רצון ואינטרס שלה, שהיא תוכל להזדהות איתו ולהרגיש שותפה לו.
בברכה, ענבל חזקיה

אני סובלת מבולימיה כבר 8 שנים נסיתי כמה פעמים ועד עכשיו אני מנסה אבל בסוף אני נשברת איך אפשר להתגבר על זה האם יש לי סיכוי לחזור להיות בנדאם נורמלי נמאס לי. איך אפשר להפטר מהמחלה הזאת? יש טיפול לבולימיה שיכול לגמול אותי? אני חייבת עזרה רצינית כי נמאס להיות במצב שאני נמצאת בו. זה משפיע לי על כל החיים. יש לי תקופות של דיכאון עמוק בגלל הבולימיה.

שלום לך,
אני חושבת שכבר פנית בעבר, והתשובה היא אותה תשובה: אפשר לטפל בבולימיה גם אחרי זמן רב. אבל יש להבין שהטיפול הוא מערכתי וכוללני ומצריך דיאטנית, טיפול פסיכולוגי וייתכן שגם טיפול תרופתי. אם את מוכנה להיכנס לתהליך כזה, את מוזמנת לפנות לפגישה ראשונית עם הפסיכולוגית מיכל אופיר.
בברכה, ענבל חזקיה

איך אני יודע שזה שאני אוכל יותר מדי ומשמין זה בגלל הפרעת אכילה שממנה אני סובל, או שזה בגבול הנורמה? מתי צריך לגשת לקבל טיפול פסיכולוגי? האם יש דרך לאבחון עצמי לפי שאלות ותשובות? אשמח להסבר שלפיו אוכל לדעת האם אני סובל מאכילת יתר שנגרמת בגלל הפרעת אכילה או שזה נורמלי.

שלום לך,
אתה מוזמן להגיע לפגישת ייעוץ עם מיכל אופיר או מיכל ויסמן, המאבחנות ומטפלות בהפרעות אכילה והן יוכלו לומר לך האם אתה נכנס לקטגוריה או לא. בכל מקרה, אם אתה מרגיש שאתה נוטה לאכול יותר מדי או שיש איזה חוסר שליטה בנושא של אוכל, בולמוסים או אכילת יתר מתוך מצוקה רגשית, בכל מקרה כדאי לפנות לטיפול, גם אם זה רשמית לא עונה על ההגדרה.
בברכה, ענבל חזקיה

אבי בן 74, עבר פעמיים ארוע מוחי. הוא חזר הבייתה, ומא משפחתנו במצוקה. הוא עצמאי לגמרי- אבל הוא אדם אלים. לא רק תוקפני אלה אלים: שובר דברים בבית, מקלל, יורק, מקלל. זורק דברים באוויר. הוא חושב שהוא בריא ולא נותן לנו לטפל בו. הוא אדם חזק. כרגע החלטנו להוציא את אמא שלנו מהבית מחשש שהוא יפגע בה. אנו לא יודעים למי לפנות? ברור לי שהוא צריך תמיכה של פסיכיאטר או פסיכולוג בגלל התסכול. מה עושים?

שלום לך,
אתם צריכים לבדוק איזה זכויות סוציאליות מגיעות לכם. אם ישנן השלכות לאירוע המוחי שעבר ייתכן שאפשר להוציא אחוזי נכות ודרכם להשיג מבט"ל מגוון אפשרויות של עזרה ותמיכה, גם נפשית.
בברכה, ענבל חזקיה

מה תופעות הלוואי של התרופה? האם גורמת להשמנה?
ואם מומלצת לחרדה חברתית+דיכאון+סטרס
תודה,חן

אני לוקחת esto במשך כחודשיים וחצי לפי הנחיה ובמינון קבוע. התרופה לא ממש משפיעה עלי לטובה ואני לא בטוחה שהיא משפיעה בכלל. אמרתי לרופא והוא אמר לי להמשיך לקחת אותה. רציתי לדעת אילו תחליפים מתאימים יש ל-esto והאם באמת כדאי להמשיך להשתמש בכדור שלא משפיע אחרי חודשיים וחצי בערך?

שלום רב
אסטו היא כמו ציפרלקס ותופעות הלוואי דומות, בעיקר בחילות ובעיות בתפקוד מיני, לרוב אין שינויים במשקל, יעילה ומותוות לדיכאון וחרדה לסוגיה השונים

בברכה
ד"ר אילן טל

שלום רב,
בני בן שנה וחודש ועדיין מעדיף לאכול אוכל טחון, או בקבוק. לעיתים הוא מסרב לאכול אוכל מוצק ולעיתים נוגס בו, משאירו בפה לזמן מה, אך אינו לועס ובולע אלא מוציא החוצה. הוא מנסה לטעום כמעט מכל דבר ואנו מאפשרים לו להתלכלך לזרוק אוכל לשחק בו , אך כל ניסיונותינו לשווא. עד כה היינו משלימים לו בסוף הארוחה עם בקבוק, כדי שישבע. לאחרונה הפסקנו לתת בקבוקים לאחר הארוחה, אך התנהגותו בזמן האכילה אינה משתנה.
אני חייבת לציין כי בגן הוא אוכל רק אוכל טחון, רק בשבוע האחרוןהוא התחיל לאכול אוכל רגיל אך הן משלימות לו את הארוחה עם האוכל הטחון.
קצת היסטוריה:
בימים הראשונים לאחר שנולד נותרו בקיבתו מי שפיר רבים שבלע וכן ישן שעות רבות ולא אכל. הרופאים בביה"ח הכריחו אותי לכפות עליו את ההנקה, כדי שיעלה במשקל וכך התחילה היסטוריית האכילה שלו- כל זמן ששתה נוזלים בלבד- הנקה ובקבוק- לא היו עימו בעיות.
אשמח לתשובה,
האם כדאי לפנות לגורמי טיפול?
מבחינת משקל והתפתחות הכל בסדר אצלו, כולל מצב הרוח.

שלום לך,
ידוע שבגיל הרך קיימות הפרעות אכילה והפרעות האכלה. כדאי מאד לפנות לייעוץ אצל פסיכולוגית התפתחותית על מנת לבחון שוב את דפוסי האכילה וההאכלה של הילד.
בעיות כאלה- לא תמיד, אבל לעיתים - עלולות להתפתח להפרעת אכילה בבגרות, לכן כדאי לפנות בהקדם. קרן גולברג ממרכזנו תשמח לסייע באבחון, ייעוץ והכוונה.
בברכה, ענבל חזקיה

שלום רציתי לישאול מה הכתובת המדויקת של הקליניקה של ד"ר טל וגם כמה עולה פגישה אחת רק כדיי לקבל את המרשם לתרופה?

שלום לך,
לפרטים אלו אנא התקשרי שיחת חינם לטלפון 1800-100-172.
יש לנו שני סניפים וטווח מחירים משתנה לפי סוג הפגישה ושם הפסיכיאטר - כל מקרה לגופו - ולכן איננו מפרסמים מחירים באתר. יפעת או יפתח ישמחו לענות לך בטלפון על השאלות הללו ועוד.
בברכה, ענבל חזקיה

אני אם חד הורית, מבקשת את עזרתכם,
פניתי ללשכה לסיוע משפטי לקבלת סיוע משפטי בנושא מזונות מעיזבון עבור בני שהינו בעל 100% נכות ומוכר כחולה סכיזופרניה.
ה"סיוע" המשפטי אינם מתיחסים לבקשתי ,, לדיבריהם ישנם פניות "דחופות יותר" ) אנא עיזרו לי לעזור לבני, למי אפשר לפנות עוד לסיוע משפטי לנפגעי נפש? תודה

שלום לך,
אנחנו מספקים סיוע כזה, אולם מן הסתם זה שירות יקר יותר. אם אין ברשותך אמצעים כספיים, אולי כדאי לבדוק במקומות נוספים כמו שיל (שירות לייעוץ לאזרח) או להתייעץ עם גורמי רווחה שונים או גורמים טיפוליים מתחום בריאות הנפש המכירים את בנך.
בברכה, ענבל חזקיה

היי
אני בת 23 ויש לי חבר שנה.
חבר שלי נמצא בלחץ לימודים,עבודה ועוד כמה דברים רגלים..הוא החליט ללכת לפסיכולוג על מנת לפרוק את תחושותיו ובעיותיו.
הוא משתף אותי כמעט בהכול אבל הוא רוצה לשמוע ממישהו מוסמך ומקצועי שהכול בסדר ואיתו ובכדי להרגיש טוב יותר ללכת להתייעץ.
יש לי כמה שאלות:
1.אם המערכת יחסים שלנו היא בסדר גמור והוא מספר לי הכל ומרגיש טוב יותר אח"כ כי אני באמת נמצאת בשבילו כל הזמן ובאמת שמשקיעה זמן ומתרכזת בדברים שהוא אומר,למה הוא מעדיף ללכת למישהו מוסמך?
2.אני לא יודעת איך לקבל את זה בדיוק..קשה לי לא גיבשתי לגבי זה דעה ..יש בי הרבה מחשבות אבל אני לא יכולה לשתף חברות/ידידים כי זה אישי מדי ואני לא רוצה שיידעו את זה.אין לי עם מי לדבר על זה..אני מרגישה סוג של מחויבות לא לדבר על הדברים האלה.ואני לא יודעת מה לעשות כי אני מרגישה ממש רע!!למרות שלא מדובר בי אלא בו אבל עדיין התחושה הזאת רעה מאוד..זה עשה אותי מאוד עצובה.
.זה בסדר שאני מרגישה ככה או שאני דפוקה?
3.כשהיה אצל הפסיכולוג הוא שאל אותו אם זה בסדר שהוא ישתף אותי בשיחות שהוא עושה איתו והוא אמר לו שהוא עדיין לא יכול לתת עצות כי לא מכיר אותו מספיק טוב ושיעשה כרגע מה שניראה לו נכון.
מובן לי למה הוא שאל את זה...אבל זה בילבל אותי לגמרי!
אני אשמח אם תעזרו לי ותענו לי על השאלות!!!!!
תודה!

שלום לך,
טיפול פסיכולוגי הוא שונה משיחה עם חבר או עם בת זוג. הפסיכולוג מגיע לשיחה מתוך עמדה אחרת מאשר את מגיעה כבת זוג , התגובות שלו הן אחרות ומטרתן אחרת.
אני לא חושבת שבשום צורה את בתחרות עם הפסיכולוג, וזה יהיה חבל שתפרשי את פנייתו של בן זוגך לטיפול כחוויה שהשיחות איתך לא מספיקות לו או משהו מעין זה.
זה לא באותו מישור בכלל. להיפך, את צריכה לשמוח שחשוב לו לשתף גם אותך ושהשיחות עם הפסיכולוג לא 'מחליפות' את הדיבור איתך, אלא באות בנוסף.
בברכה, ענבל חזקיה

שלום לחברתי חמישה ילדים כאשר הבכורים מביניהם בגילאי 17 ו16 רבים ביניהם ולדבריה ממש שונאים אחד את השני ונוטים לריב בצורה אלימה. לאיזו מסגרת טיפולית ניתן לפנות כדי למגר את הסבל הרב? היא מתגוררת בחולון . תודה מראש 

שלום לך,
אני מציעה לאם לפנות לפגישת ייעוץ, עם או בלי הבנים. לאחר הערכה של המשפחה ניתן יהיה לקבוע מה הטיפול המועדף: האם טיפול משפחתי, האם רק הדרכת הורים, האם טיפול לכל אחד מהבנים בנפרד או רק לאחד מהם וכו'.
בברכה, ענבל חזקיה

בני שהינו יליד 18.02.1993 לא רצה להתגייס הלך לפסיכיאטר סיפר לו על מחשבותיו האובדניות הפסיכיאטר כתב חוות דעת שלדעתו צריך לשקול מחדש את עניין גיוסו של בני. בלשכת הגיוס החליטו לפטור את בני משרות , בני התחרט והחליט להופיע בפני ועדת השחרור והודיע להם ששיקר! אך הוא קיבל פטור מגיוס.
נאמר לו שעליו להביא חוות דעת פסיכיאטרית ולערער תוך 30יום.
שאלתי היא כזאת:האם מבחנים פסיכודיאגנוסטיים יכולים להוכיח לצבא שהוא כשיר לשרות? מה העלויות של מבחנים כאלו?
ובמידה ויוחלט שהערעור לא מתקבל ובני יתגייס לשרות לאומי האם המבחנים האלו טובים גם עבור משרד הרישוי במידה ויחליטו לבטל לו את הרישיון?
אגב בני לא היה בטיפול מעולם בוגר 12 שנות לימוד בגרות מלאה. נער שחווה את גיל ההתבגרות בצורה קשה יחסית .
המון תודה
מחכה לתשובתכם

[למה אני לא מקבלת תשובה?

שלום לך,
מבחנים פסיכולוגיים כשלעצמם אינם מספקים לצורך גיוס לאחר שבנך כבר קיבל פטור.
הם יכולים לתמוך ולחזק חוות דעת של פסיכיאטר , אולם לא לבוא במקומה.
לגבי העלות של חוות דעת או של מבחנים, אנא פני למשרד לבירור העלויות.
בברכה, ענבל חזקיה

אילן שלום, אני אמנם פוגש אותך תיכף אבל לחוץ לי לדעת משהו. אם אשה ברשלנות כמעט הרגה את ילדיה לפחות 4 פעמים על בטוח! ובפעם החמישית נחפזה להפלה לפני חוו"ד שניה, ולאחרונה מתרשלת בנהיגה כשהקטינים לא חגורים וכו'- ממש מריח יותר מסתם מקריות, האם ניתן לכפות איזה תהליך דיאגנוסטי כדי להבטיח שלא מדובר בבעיה שעלולה להביא לבסוף לאבדן חיים? יש לה עוד שני קטינים בני 5 ו- 7 ואת כל ה"כמעט ונהרג" הצלתי במו ידי, וכעת היא מנסה להתגרש ולהרחיק אותי מהקטינים. מה דעתך?

לא מצאתי תשובה ולא מוצא את השאלה, יש חדש?

שלום לך,
אנסה לענות על שאלתך למרות שהופנתה לד"ר טל.
מניסיוננו , בד"כ במקרים של מסוגלות הורית, פערי הגרסאות בין שני ההורים הם כה גדולים, עד שחייבים לבדוק את שניהם. כמעט בכל מקרי המסוגלות הורית שפגשנו, שני בני הזוג היו משוכנעים שכל אחד מהם הוא ההורה הטוב יותר ושההורה השני לא מסוגל לדאוג לילדים, החל מסיבות של רשלנות וחוסר אחריות ועד לחוויית מסוכנות של ממש בכוונה תחילה.
בבדיקה, עם זאת, מתברר לא אחת שהמציאות יותר מורכבת. לכן, על אף שאני משוכנעת שתחושתך לגבי אם ילדיך כפי שביטאת כאן היא אותנטית לחלוטין, כדאי שאיש מקצוע חיצוני יבדוק זאת, אם זו אכן המלצת בית המשפט.
בברכה, ענבל חזקיה

ענבל תודה
כבר נפגשתי עם אילן ולא הספקתי לפרט לו. אנסה בהזדמנות קרובה. בכל זאת, כל שאמרת נכון, אבל גם ידוע לי, מתוך התהליך עצמו.
אני רוצה לפרט כאן ולקבל מידע קצת יותר ממוקד, אם אפשר.
בפעם הראשונה- אחרי פעמים רבות שהזהרתי אותה להוריד את אמיתי קודם מהעגלה (הושבנו אותו על 'מגן השמש' של העגלה מאחור, נשען על ידית הדחיפה), ורק אחריו את מאי (שישבה קדימה כרגיל, היא בת שנתיים וחצי והוא בן שנה וחצי), היא בכל זאת הורידה את מאי קודם כשהייתי מאחורי האוטו, ואז ראיתי בזוית העין וזינקתי כמו נמר. תפסתי אותי בדרך עם הראש להתנפץ על המדרכה.

העניין לא עשה עליה הרבה רושם.

פעם שניה- מאי בת 4 בערך, אמיתי 3, בבריכה, מפרידים כוחות: אני שומר על מאי כי היא רצה בכל המתחם, והיא שומרת על אמיתי, שמשחק במדרגות החלקלקות בתוך המים. הבריכה כולה- שני מטר עומק. היא יושבת לידו, מגיע אדם כלשהו, היא קמה ומפנה לאמיתי את הגב ומשוחחת בהתלהבות רבה, אמיתי עושה צעד, שניים (במדרגות למטה) והופ- צולל לקרקעית. כיוון שכבר הכרתי את "מעלותיה", הרי שבעצמי שמתי עין רק עליו והצצתי אל מאי מדי פעם. הייתי כ- 10 מטרים מהבריכה, ובשני צעדים וזינוק של 4, 5 מטרים צללתי והוצאתי אותו, משתעל ובוכה.

העניין לא עשה עליה הרבה רושם.

פעם שלישית- שבועיים אחרי הטביעה של אמיתי, אנחנו שוב בבריכה. שוב מפרידים כוחות: אני שומר על מאי והיא שומרת על אמיתי, באותה סיטואציה בדיוק. שוב מגיעה מישהי, היא קמה ומפנה לאמיתי את הגב ומשוחחת בהתלהבות רבה, אמיתי שוב עושה צעד, שניים (במדרגות למטה) והופ- צולל לקרקעית. כיוון שגם הפעם שמתי עין רק עליו שוב זינקתי, צללתי והוצאתי אותו, משתעל ויורק מים ובוכה.

גם הפעם- העניין לא עשה עליה שום רושם!

פעם רביעית, ברית מילה לינאי, בן 8 ימים, הכירורג\מוהל מנחה אותה להשגיח בקפידה ולבדוק את הטיטול של ינאי כל חצי שעה מחשש לאיבוד דם, הבית מלא אורחים והיא מסתובבת כ'מארחת' עם הרבה פאתוס בישבן, מאי ואמיתי משתעממים אז אני מוציא אותם לטייל ולגן שעשועים, חוזר בערב אחרי שעתיים וחצי, אולי שלוש, שואל את האישה אם בדקה את ינאי והיא אומרת בנונשלנטיות "לא", שואל איפה הוא והיא אומרת "למעלה", אני טס לקומה השניה ורואה את ינאי בן 8 ימים לבן כמו נייר, הדם כבר זרם החוצה מהטיטול המנופח ומפוצץ מלחץ הנוזלים. תוך שניות הייתי באמבולאנס לאשקלון, ברזילי, שם תפרו אותו בלי הרדמה מרוב דחיפות.

גם הפעם- העניין לא עשה עליה שום רושם!!!

פעם חמישית היתה קצת אחרת, אחרי כמה בדיקות אצל גניקולוג, שבוע אחר שבוע שהוא טוען שיש שקית הריון ואין סימן לעובר, הוא מציע לה דחוף גרידה או הפלה והיא מסכימה ואני חותך את ה"החלטה" הזו בקביעה שהיא לא נכנסת לשום הפלה. אנחנו יוצאים ממנו ואני קובע חוו"ד שניה, שם מגלה הגניקולוגית מס' 1 בעיר עובר חביב ביותר, כ- 12 מ"מ. האישה רואה ושומעת ופורצת בבכי, אבל גם הפעם- העניין לא עשה עליה שום רושם!

בקיצור ענבל, אני לא זז מליד הילדים מאז אמיתי והעגלה. למשל, במקרה השני בבריכה, לא רציתי לבא איתם, עבדתי בחדר העבודה בבית. אמרתי לה- אם את הולכת לבריכה עם הילדים, אז את הולכת ר ק ב ב ג ד י ם! שלא יקח לך חמש שניות לחשוב אם לקפוץ למים או לא, כי אלה שניות גורליות... היא סירבה חד משמעית, אז באתי איתם והצלתי את אמיתי בפעם השניה.

חוץ מכל זה, בשנים האחרונות ובימים האחרונים יש יותר מדי מקרים של "כמעט ונפגע".
---תאונה אחת (07/2012) כשהיא ממשיכה לנהוג בלילה שחור משחור אבל מפנה את הגב אל הכביש וצורחת אחורנית על הקטנים (ינאי וניתאי) שלא יעזו להתיר את החגורות, ו- בום! נכנסת באיזה אוטו מאחורה, עם נזקים של חצי אוטו מעוך. הקטנים נדבקים לכסאות הקדמיים, ומזל ששניהם ישובים רק בצדדים ואף אחד לעולם ומעולם לא יושב באמצע, לפי הוראה חד משמעית שלי מאז נולדו הראשונים.
---אימייל שיירטתי בו היא מספרת על מקרה זהה ב ד י ו ק, אבל זמן מסויים אחרי כן. ---מקרה אחר: ינאי שמספר לי שניתאי כמעט נדרס כשאימא לא שמה לב שהוא באמצע הכביש, ו ה ו א היה צריך לצעוק ולהזהיר את אחיו הקטן (לא מזמן, ינאי בן 6-7, ניתאי בן 4-5).
---מקרה נוסף, ממש שוב- כמו הקודם- בו היא מוציאה אותם לאוטו, ניתאי הולך לכביש והיא אחריו, בדרכו לכביש היא מסתובבת עם הגב אליו (אני מביט מהחצר) כדי "לזרז" את ינאי שמאחוריה להגיע (בלי שום סיבה נראית לעין...). אני ממש בהלם. צועק לניתאי לעצור ולחכות.
---עוד קטע משבוע שבועיים אחרונים, היא מוציאה את ינאי מהמקלחת ומשאירה שם את ניתאי ומזהירה אותו שלא יגע במים שבדלי. אחרי שהיא מייבשת את ינאי היא נכנסת למקלחת וכל השכונה שומעת את הצעקות "אוי, ניתאי! מה עשית?! לאיפה הכנסת את זה?! אמרתי לך לא לגעת זה אקונומיקה!!! הכנסת לפה? תגיד לי מהר אם הכנסת לפה?!!!..." וכו' עד שהוא עונה בשלילה והיא נרגעת.

אבל, ברור שגם זה לא עשה עליה שום רושם!

אז אני אומר לעצמי יום יום- לך תדע מה קורה כשאתה לא שם. מתי זה יגיע.

פתחתי חומר ולמדתי על אימא פיליסידית (פסיכופתית או פסיכוגנית), יש מצב שהיא פיליסידית, היא בן אדם מנותק מעצמו לגמרי. אני בוגר (בהצטיינות) של פסיכולוגיה בת"א (ממש מזמן) אבל בנשמתי אני פסיכולוג. אני בטוח שהיא פיליסידית, לפי כל הידע שלי עליה. העניין הזה הופך מרשלנות פושעת לרצח בכוונה תחילה ברגע שהפיליסידית נופלת למשבר נפשי טראומתי, שמטלטל אותה עד כדי כך, שלמודעות שלה אין יותר את הכוחות להדחיק את הבעיה.
וזה מה שעומד לקרות לה, עם הגירושין האלה. אז את מבינה, ענבל, כמה אני זקוק למילה מכוונת. אני די בפאניקה ולא יודע מה לעשות, איך להעמיד את עצמי בבית במצב שיאפשר לי להמשיך להגן עליהם מהתפתחות בלתי צפויה כזו (אם תקרה כמובן, אני מתפלל שאני טועה), ויחד עם זאת שלא להוסיף שמן למדורת הגירושין.

PLEASE
כמה מילים, מה לעשות?

שלום שוב,
התיאור שאתה מוסר הינו חשוב, אבל גם בלעדיו - בוא נסמוך על מבחני המסוגלות ההורית שהם מאד מקיפים ומעמיקים, שאם קיימת מסוכנות או אפילו רשלנות מצד אשתך, המבחנים יאתרו זאת ויתריעו על כך.
בברכה, ענבל חזקיה